<h1>ראב"ן סימן שע"ב</h1>
<h2>דף קלח:</h2>
סיינא כובע חדש שהוא רחב טפח סביב אסור להניח על ראשו אלא א"כ יהיה מקושר מערב שבת, דאמר רב ששת בריה דרב אידי סיינא שרי, ופריך הא איתמר סיינא אסור, ומשני הא דאמר אסור דאית ביה טפח רחב יוצא מן הראש סביב דהוי אהל והא דאמר שרי דלית ביה טפח ואינו אהל, ופריך אלא מעתה אפיק גלימי למעלה מראשו הכי נמי דהוי אהל, ומשני הא דמיהדק הכובע מיהדק וקשה ואינו נופל והוי אהל גלימא לא מיהדק וקשה אלא (רק) [רך] הוא ונופל למטה ולא הוי אהל. ויש מפרשין דלאו משום אהל הוא אלא משום דלא ליפול מרישיה ואתי לאתויי, והא דקתני שרי דמיהדק ובתר תירוץ הראשון דאמר משום אהל לגמרי. ומיהו להאי לישנא אסור לצאת בשבת אלא בקשור ומיהדק ברצועה תחת גרונו.
<h2>דף קלט:</h2>
ומסננין את היין בסודרין. לאו היינו דסתודר שאמר למעלה [מ"ח.] דקפיד עליה ויסחוט ואסור, אלא סודר (ו)[ד]הכא מיירי דלא קפיד ולא יסחטנו. ואמר רב שימי בר חייא ובלבד שלא יעשנו גומות, שכשיפרוס אותו על פי הכלי (ו)לא ישק[ע]נו לסודר בתוך שולי הכלי ויזרוק עליו היין ולא ימשוך קצות הסודר על גבי דופני הכלי ויהא עליו גומא באמצעיתו דאם (ימשכנו) [ישקענו] או יגביה הסודר מן שולי הכלי טפח הוי אוהל ואסור אלא יכפול הסודר על דופן אחד של כלי ואין כאן אהל. וכן אם מסנן בסל לא יגביה הסל מן קרקעיתו של כלי טפח דהוי אהל שכן מצינו באהל הטומאה טפח.
